גיור אשה בפני בית דין של נשים

במאמר זה אבקש להוביל מהלך הלכתי המראה שבמציאות ימינו, יש מקום להתיר לנשים, על סמך המקורות שיידונו להלן, לשמש כבית דין לעניין גיור בטבילת נשים.
התְּנאים לגיור
הפסוקים שמהם לומדת הגמרא על תנאי הגיור והכניסה לעם ישראל, מופיעים בספר במדבר טו, יד-טו: 
וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה: הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'.
הגמרא במסכת כריתות לומדת את הפסוקים ומסיקה מהם את התנאים הנדרשים: 
רבי אומר: 'ככם' – כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים [...] אלא מעתה, האידנא דליכא [=עכשיו שאין] קרבן לא נקבל גרים! אמר רב אחא בר יעקב: 'וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם [לדורותיכם]' וגו'. 6
הרמב"ם תמצת והגדיר מתוך דיוני הגמרא את הלכות הגיור: 'בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן'. 7 אם כן, המקורות מלמדים אותנו על התנאים הבסיסיים בקבלת גרים לעם היהודי – מילה (לגבר), טבילה במים והבאת קורבן בבית המקדש.
היעדר אחד התנאים
הגמרא ובעקבותיה הרמב"ם, דנים באפשרויות שונות של גיור כאשר חסר אחד מן התנאים, ולמעשה בשאלה העקרונית האם לצורך הגיור נחוצים כל שלושת התנאים יחד, ואז ביטול הקורבנות בבית המקדש גורר אחריו גם ביטול אפשרות הגיור, או שמא מספיקים רק שניים מהם או אפילו אחד. הגמרא משיבה כי מהפסוק 'וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם לדורותיכם', נלמד שהגיור לא פוסק לדורות, גם אם הקורבנות בטלו. בהלכה ה' מתייחס לכך הרמב"ם:
ומהו קרבן הגר? עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה, ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה בית המקדש יביא קרבן. 
בהתאם לכך ממשיך הדיון גם בתנאים האחרים של הגיור: מילה וטבילה. ואכן, הגמרא במסכת יבמות מביאה מחלוקת תנאים:
ת"ר [=שנו רבותינו]: גר שמל ולא טבל – ר"א [=ר' אליעזר] אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו [=כגון אברהם אבינו]; טבל ולא מל – ר' יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו; וחכמים אומרים: טבל ולא מל, מל ולא טבל – אין גר, עד שימול ויטבול. 
בסיום הדיון מסקנת ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן היא 'לעולם אינו גר עד שימול ויטבול'. כלומר, גיור מחייב (לגבי גברים) טבילה ומילה גם יחד.
בהגהות המרדכי  מובא מקרה של גר שטבל ולא מל – האם היין שנגע בו הוא יין נסך: 'מעשה בגר שטבל לפני שלשה קרובים ואח"כ נגע ביין ונחלקו בו גדולים'. לפי חלק מהמפרשים, מגעו ביין לא פסל את היין משתייה, כלומר שהטבילה בעלת ערך גם ללא מילה; לפי מפרשים אחרים, היין אסור בשתייה משום מסקנתו של רבי יוחנן לעיל: 'לעולם אינו גר עד שימול ויטבול'. ויש מפרשים שאפילו רבי יוחנן מודה שאם מל וטבל אף בלא שלושה דיינים – היין אינו יין נסך. 
אנו לומדים מדיון זה שלפי חלק מהמפרשים, אין הכרח בקיום כל תנאי הגיור ('טבל ולא מל') וגם אין הכרח שיטבול מול שלושה דיינים דווקא. בעניין זה מפנה המרדכי עצמו לדבריו במקום אחר,  שלפיהם מדאורייתא לא חייבים שלושה דיינים לטבילה ואף דיין אחד כשר לכך. בהמשך הוא מסביר שאשה אינה כשרה לדון משום שאינה כשרה להעיד. 
בעל השו"ת 'חלקת יואב'  דייק בשאלה זו וחידש שטבילה ללא מילה היא בעלת ערך גבוה יותר ממילה ללא טבילה: 
דאף דלשון חכמים הוא בין מל ולא טבל ובין טבל ולא מל אינו גר, מכל מקום אין דינן שוה, דבמל ולא טבל עדיין הוא כעכו"ם גמור [...] אבל בטבל ולא מל, אעפ"י שעדיין לא נעשה גר לגמרי, מ"מ [=מכל מקום] נתקדש קצת על ידי הטבילה ואסור לעבור על כל עבירות כישראל. וגם הבית דין חייבין לכופו שימול את עצמו ויעשה גר גמור.
מצאנו אם כן כי לדעת המפרשים והפוסקים, ראשונים ואחרונים, קיימת אפשרות של גיור חלקי שאינו ממלא את כל התנאים הנדרשים בתורה.
תפקיד בית הדין בגיור
מן הפסוק: 'וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ' (דברים א, טז) – לומדים חכמים על תפקידו של בית הדין בהליך הגיור: 
מכאן א"ר יהודה: גר שנתגייר בב"ד [=בבית דין] – הרי זה גר; בינו לבין עצמו – אינו גר. מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו: נתגיירתי ביני לבין עצמי. א"ל רבי יהודה: יש לך עדים? אמר ליה: לאו. יש לך בנים? א"ל [=אמר לו]: הן. א"ל: נאמן אתה לפסול את עצמך, ואי אתה נאמן לפסול את בניך. 
התוספות תמהים על עצם השאלה של רב יהודה, כי אם היו לו עדים ברור שהגיור כשר, שהרי אפילו עד אחד מספיק בדיעבד; אך התוספות ראש מעיר שהכוונה היא שלא היו לו שלושה עדים כנדרש. 
סוגיה זו של גיור עצמי בטבילה ללא בית דין, העסיקה את הגמרא ובעקבותיה כמעט את כל הראשונים. הגמרא במסכת יבמות מתארת מקרה שבו עבדו של ר' חייא בר אמי הטביל עובדת כוכבים כדי שיוכל לחיות אתה.   ר' יוסף טוען כי בדיעבד, אפשר להכשיר את הגיור שלה (ושל בתה) ולקבלן ליהדות. הוא מסתמך על רב אסי שרואה גם בטבילה לנידה טבילה התקפה לגיור.
רש"י (על אתר) מסביר שעצם ההנחה של הגמרא שהיא טבלה לנידה, היא ראיה לכך שהתגיירה קודם לכן, שהרי 'עובדת כוכבים לא טבלה לנדותה'. התוספות לעומתו סוברים שטבילה זו ממש היא הגיור, ומוסיפים: 'תימה, דאמר לקמן (דף מו, ע"א) דגר צריך שלשה ד'משפט' כתיב ביה [=שגֵר צריך שלושה (דיינים) כי המילה 'משפט' כתובה בו] ואפילו למאן דאמר [=ואפילו למי שאמר] בריש סנהדרין (דף ג) דבר תורה חד נמי כשר, מכל מקום אין דרך נשים להביא איש עמהן בשעת טבילה ואשה אינה ראויה לדון כדתנן (נדה מט, ע"ב): 'כל הכשר לדון כשר להעיד'. 
ועונים התוספות שהדרישה לשלושה דיינים היא 'ל[עניין] קבלת המצות אבל לא לטבילה אף על גב דאמרינן לקמן (דף מז, ע"ב) דשְני ת"ח [=תלמידי חכמים] עומדים מבחוץ, היינו לכתחלה דעדיף טפי [=עדיף יותר] ויש מפרשים דכיון דידוע לכל שטבלה, כאילו עומדים שם דמי'. 
התשובה הראשונה של התוספות היא שצריך בית דין של שלושה לצורך קבלת מצוות אבל לא לטבילה. התשובה השנייה היא שאין צריך אלא ידיעה שטבלה, ואז בית הדין כביכול עומדים שם ('כאילו עומדים שם דמי').
הרי"ף מחלק בין טבילה לגיור לכתחילה לטבילה בדיעבד, שאז גיורו גיור, אלא שאינו רשאי להינשא עד לגיור המושלם בפני בית דין. הרמב"ן על אתר, בדומה לרי"ף, יוצר בתירוצו מעמד ביניים בין יהודי לנוכרי – אדם שעבר גיור לא מלא וכבר אינו גוי אך גם אינו יהודי לגמרי, ושרוי במעין 'לימבו': 
מי שהודיעוהו מקצת עונשין של מצות ומתן שכרן וקיבל עליו בבית דין לטבול ולמול – אם הלך ומל וטבל שלא בפני בית דין, הרי זה כשר ולא פסלינן לזרעיה [=ולא פוסלים את זרעו], ולא מנסבינן ליה לדידיה [=אך גם לא מחתנים אותו עם] בת ישראל עד דטבל בפני שלשה [=בית דין], משום דלכתחלה בעינן שלשה [=צריכים שלושה] בין בקבלה בין בטבילה בדומה לרי"ף, וניתן לחלק ביניהם.
אם כן, אדם חסר מעמד זה הוא יהודי, אבל עדיין אסור בנישואין לישראל. בדרך דומה כתב הרמב"ם: 
גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד כגון שתטבול לנדתה ותפריש תרומה מעיסתה וכיוצא בזה, וכן גר שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקריו ועושה כל המצות הרי אלו בחזקת גרי צדק, ואף על פי שאין שם עדים שמעידין לפני מי שנתגיירו, ואף על פי כן אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותם עד שיביאו עדים או עד שיטבלו בפנינו הואיל והוחזקו עכו"ם. 
הרב יוסף רוזין, מפרשו של הרמב"ם, מסביר בספרו 'צפנת פענח': 'הנה רבינו ס"ל [=סבר ליה] דכיון דאנו רואים דנוהגת בדת ישראל הוה כעדים, דכל שעשתה פעולה המראה לנו שהיה הדבר מהני זה בגדר עצם ולא בגדר ראיה'.
מדברים אלה עולה כי קיימת בפסיקה גם אפשרות של גיור ללא בית דין של שלושה, ועדיין הגיור תקף אם גם באופן חלקי ואולי אף יותר מכך. מתעוררת אם כן השאלה, מהו תפקיד בית הדין בהליך הגיור?
נראה מכל המקורות לעיל, שיסוד הגיור הוא קודם כול קבלת האדם על עצמו את הברית. בית הדין אינם המגיירים את האדם, אלא הם נותנים תוקף לפעולה בעצם אישורם את הליך הגיור. הדיון באיזה אופן נעשה הגיור; אילו תנאים מעכבים אותו, אם בכלל; ובפני מי צריכה קבלה זו להתרחש – הם אפוא משניים לקביעה המרכזית, שהאדם הוא המקבל על עצמו את הברית. 
הרכב בית הדין לגיור
הגמרא במסכת קידושין דנה בהרכב בית הדין בגיור: 'גר צריך שלשה, מאי טעמא [=מדוע]? 'משפט' כתיב ביה, כדין.  כלומר, שגיור, ככל משפט, נזקק לשלושה דיינים. 
אך כיום שאין מומחים, כיצד מגיירים? התוספות על הגמרא עונים בדומה למה שראינו לעיל בדבריהם במסכת יבמות: 
'גר צריך שלשה משפט כתיב ביה כדין' – נראה דוקא בקבלת מצות הוא דבעינן ג' [=שצריכים שלושה] אבל בטבילה בחד סגיא [=באחד מספיק], אם כבר קיבל עליו המצות. 
הם מקשים לכאורה בציטוט מהגמרא במסכת יבמות מז, ע"ב: 'מושיבין אותה במים עד צוארה ושני תלמידי חכמים יושבים מבחוץ ומודיעין לה מקצת מצות קלות ומקצת חמורות' – ומכאן שצריך יותר מאחד; ומתרצים שלקבלת מצוות צריכים בוודאי שלושה אבל בטבילה אם אין שלושה לא מעכב. 
ממהלך דברי התוספות עולה שקיימת מחלוקת האם המקור לסמכותו של בית הדין בגיור הוא מדרבנן 'שליחותיהו'; או מדאורייתא 'לדורותיכם'. ההשלכה של המחלוקת חשובה לענייננו: אם המקור הוא מדרבנן ('שליחותיהו') – ללא טבילה וגיור וללא בית דין של שלושה אין הגיור גיור; אך אם המקור הוא מדאורייתא ('לדורותיכם'), הרי שהגיור גיור בדיעבד גם כאשר לא מתקיימים כל תנאיו. מדברי רבנו נתנאל בתוספות עולה שכיום אנו מקבלים גרים מחמת גזרת הכתוב, אף שאין קורבן כפי שמחייבת התורה. הרמב"ן מוסיף שסמכות הדיינים שבשליחותיהו היא מהתורה, ולכן אף שאין קורבן ואף שאין בית דין סמוכים – חובה שדין הגיור יימשך שהרי גזירת הכתוב היא 'לדורותיכם'.
שיטתו של רבנו נתנאל בתוספות, שיכולת הגיור שלנו היא מ'לדורותיכם', היא השיטה המרכזית בראשונים, ותואמת לפי האור שמח את דעת הרמב"ן והרמב"ם. מפוסקים שונים נראה שדין זה של שליחות מדרבנן מקבל דין ומשמעות דאורייתא. 
השולחן ערוך מסכם ומבאר את כל השתלשלות הדיון שסקרנו לעיל ומשאיר פתחים נרחבים לקיום הגיור גם אם לא נתמלאו כל תנאיו: 
כל ענייני הגר, בין להודיעו המצוות לקבלם בין המילה בין הטבילה – צריך שיהיו בג' הכשרים לדון, וביום. 
מיהו דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד – אם לא מל או טבל אלא בפני ב' (או קרובים) ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות, אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה – הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה. 
ולהרי"ף ולהרמב"ם, אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שניים או בלילה מעכב, ואסור בישראלית, אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן, לא פסלינן ליה. 
לסיכום הדיון ההלכתי ראינו כי לכתחילה, גיור זוקק שלושה תנאים מהתורה: מילה, טבילה והבאת קורבן; אך גם ללא קיום תנאֵי הקורבן מספיקים שני התנאים הנוספים יחד לגיור מלא. בדיעבד, גיור שנעשה בטבילה בלבד או במילה בלבד, אף שלכתחילה אינו רצוי – לפי חלק מהמפרשים נחשב גיור חלקי. כמו כן ראינו כי עיקר הגיור הוא קבלת הברית של הגר על עצמו, ותפקידו המרכזי של בית הדין בשלושה דיינים הוא לוודא את קבלת עול המצוות. מדברי השולחן ערוך אף עולה שכל שלושה רשאים לגייר לאותו צורך שעבורו מוגדר הגיור, וזהו בית דין של הדיוטות. 
צירוף אשה לבית דין לגיור וטבילה בימינו
לגבי האפשרות הכללית של אשה להיות שופטת רבו הדברים ואכמ"ל.
אולם יש עמנו בנידון דידן, שאין הדיון אלא בבית דין לגיור, ובו מצינו מחד גיסא את דין 'שליחותייהו' והסברות הרבות בהסברתו, ומאידך גיסא מצינו שאין תנאי הגיור אלא לכתחילה, ובדיעבד גם בלעדיהם גיורם גיור, לשיטת הסוברים 'לדורותיכם'.
בבואנו להתמודד בימינו עם המצבים הידועים שבהם רבנים נוכחים בטבילה של נשים, ויש בהם פתח לדברים שבאיסור, וכבר היו דברים מעולם והגדול מחברו יצרו וכו', וקל וחומר שהמדובר באנשים שמינויים אינו מיראתם, והדברים ידועים – מתוך כך אין ספק שלוּ מדין 'עת לעשות', או משום 'תיקון גדול' וקביעת גדרי צניעות, עלינו לבקש כל דרך כדי שלא ליצור פרצות בחומת הגיור, ועל כן להעדיף שנשים יהיו מופקדות על הטבילה כבית דין של נשים. יחד עם זאת, קבלת עול המצוות תיעשה בפני שלושה דיינים בבית הדין.
ונוסיף על כך שמתוך הבנת תחושתה של האשה המצויה בפני רגעים מכוננים בחייה, וכדי להסיר את העננה הרובצת על הדיינים אף אם עושים בטהרה – הרי שהאשה מתוך שנמצאת במצוקה, עלולה שלא להקפיד ברגעים אלה על הדרישה המרכזית של קבלת עול מלכות שמים, כפי שהורה השולחן ערוך בהלכות מקוואות: 'לא תטבול במקום שיש חשש שיראוה בני אדם, מפני שמתוך כך ממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטבילה'.  ועל כן נראה לי שיש מקום להתיר טבילה של נשים מתגיירות בפני נשים כבית דין ממש. 

הרב יהושע (שוקי) רייך עומד בראש המכון למנהיגות הלכתית של מדרשת לינדנבאום בירושלים, מיסודה של ‘אור תורה סטון’. מאמר זה הוא עיבוד של שיעור שנתן הרב רייך בטקס נעילת התערוכה ‘מעשה באשה וחלוק’ (מאי 2013). המקורות המפורטים יופיעו במלואם באתר הסרט: www.woman.aluma-films.com
. בבלי, כריתות ט, ע"א.
7 . רמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק יג, הלכה א.

 . שם, הלכה ה. נשאלת השאלה האם כוונת הרמב"ם היא שהגרות תלויה ועומדת עד שייבנה בית המקדש ויביא קורבן, או שמא הצורך בקורבן אינו תנאי הכרחי בגיור בימינו, שבהם אין אפשרות לקיימו. נדמה שזוהי מחלוקת תנאים המובאת גם במסכת ראש השנה בבבלי (לא, ע"ב).

 . בבלי, יבמות מו, ע"א.

 . הדיון להלן מבוסס על ספר הלכות גדולות – הלכות מילה עמ' קנ"ב. הגהות המרדכי על יבמות פרק החולץ רמז קיא. המרדכי הוא כינויו של הרב מרדכי בן הלל הכהן, מחשובי הפוסקים באשכנז בדור שאחרי התוספות, המאה ה-13.

 . ככל הנראה כוונתו למרדכי קטן, יבמות פרק החולץ, רמז לו.

 . הרב יואב יהושע וינגרטן (1845–1922), חלקת יואב, תנינא סימן ח.

 . בבלי, יבמות מז, ע"א.

 . בבלי, יבמות מה, ע"ב.

 . תוספות על יבמות שם.

 . רמב"ם, הלכות איסורי ביאה פרק יג, הלכה ט.

 . בבלי, קידושין סב, ע"ב.
 . כגון הרב יעקב לורברבוים (1770–1832), נתיבות המשפט, ביאורים סימן א סעיף קטן א.

 . שולחן ערוך יורה דעה, סימן רס"ח סעיף ג.

 . שולחן ערוך, הלכות מקוואות, סימן קצח, סעיף לד. וראו בדומה לדין זה את אשר כתב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן צא.